R' Isaac Meir Alter of Ger, 1st Gerrer Rebbe, The Chidushei Hari"m

Marriage Warszawa Cyrkul IV 1812 №70

https://www.szukajwarchiwach.gov.pl/skan/-/skan/28b5b630cbbe03f5977...

Death Gora Kalwaria 1866 №

https://metryki.genbaza.pl/genbaza,detail,160586,5#

———————————————-

Yitzchak Meir Alter

Gerrer Rebbe

Main work - Chidushei Harim

Born 1794 (mentioned in his marriage certificate from 1812 as 18 years’ old)

Magnuszew, Poland

Died 10 March 1866

Dynasty Ger

Successor: Chanoch Henoch of Alexander

Wife: Feigele Lipszyc

Issue:Avraham Mordechai, Cyna Pesia

Leah Hudes, Esther

Yitzchak Myer Alter (also Rottenburg, Rothenburg or Rothenberg as an alternate for "Alter") (1798 – 10 March 1866), is considered to be the first Rebbe of the Ger Hasidic dynasty, which he founded in the town of Góra Kalwaria (known as "Ger" in Yiddish), Poland. He was also known as the Chidushei HaRim for his Torah books. He is sometimes referred to fondly as Reb Itche Myer by his followers.

Rabbi Yitzchak Myer was born in Magnuszew, Poland, in late 1798. He came from a very distinguished family of rabbis, among the most prominent in Germany and Poland. He was a descendant of Rashi and of the Tosafist, Rabbi Meir ben Baruch of Rothenburg.

He married Feigele Lipszyc, daughter of Moshe 'Halfon' Lipszyc, in 1811, and settled in Warsaw. They had fourteen children (according to most published sources), most of whom died in infancy.

Rabbi Yitzchak Myer became known as a Talmudic genius. At first he was close to the rebbes of Kozhnitz. After some years he was drawn to the Rebbe, Reb Simcha Bunim of Prshischa, whose close adherent he became. After the demise of the Rebbe, Reb Bunim, Yitzchak Myer became a disciple of Rabbi Menachem Mendel of Kotzk, known as the Kotzker rebbe, who was famous for his acerbic wit and Talmudic brilliance. He was soon followed by a large number of Reb Bunim's followers. Rabbi Yitzchak Myer and he Kotsker eventually became brothers-in-law, when the Kotzker Rebbe married Chaya Lipszyc, sister of Rabbi Yitzchak Meir's wife Feigele.

Rabbi Yitzchak Meir was succeeded as Rebbe by his colleague and disciple, Rabbi Chanoch Henoch of Alexander.

One of his sons, Avraham Mordechai, and three daughters, Cyna Pesia, Leah Hudes and Esther, survived to adulthood and married. By the time of Rabbi Yitzchak Meir's death on 23 Adar 5626 (1866), only one child (Esther) remained alive.

Works

Rabbi Yitzchak Meir is also known for his talmudic commentary, though he wrote on many other areas. Extant published works are:

Chidushei HaRim on Choshen Mishpat Part 1 Part 3

Chidushei HaRim on Torah link

Chidushei HaRim on Bava Batra link

Chidushei HaRim on Bava Metzia link

Chidushei HaRim on Bava Kama link

Chidushei HaRim on Shavuot link

Chidushei HaRim on Gittin link

Chidushei HaRim on Ketubot link

Chidushei HaRim on Pirkei Avot link

Rebbes of Ger

Yitzchak Meir Alter (1798-1866)

Yehudah Aryeh Leib Alter (1847-1905)

Avraham Mordechai Alter (1866-1948)

Yisrael Alter (1895-1977)

Simcha Bunim Alter (1898-1992)

Pinchas Menachem Alter (1926-1996)

Yaakov Aryeh Alter (b. 1939)

Sources

Meir Einei Hagoilo, by Avrohom Yisochor Binyomin Alter and Avrohom Mordechai Alter, (1928)

Toldoth Horim, by Itshe Myer Broder of Ger.

Ger, or Gur (or Gerrer when used as an adjective) is a Hasidic dynasty originating from Ger, the Yiddish name of Góra Kalwaria, a small town in Poland.

Prior to the Holocaust, Ger was the largest and most important Hasidic group in Poland. Today it is one of the largest Hasidic dynasties in the world, along with the Satmar dynasty. It is now based in Jerusalem and Bnei Brak.

The Rebbes who lead the movement have the family name of Alter.

The founder of this group was Rabbi Yitzchak Meir Alter (he changed his name from Rotenberg) (1798-1866), known as the Chiddushei HaRim after his primary scholarly work by that title.

History of Ger Hassidim:

http://en.wikipedia.org/wiki/Ger_%28Hasidic_dynasty%29

----------------------------------

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

----------------------------------

The Chidushei HaRim: Gerrer Chasiddus

“I am certain that [Rav Yitzchok Meir] will reach the level of torah greatness of Rav Yehonoson Eibushitz”, so said the great gaon Rebbi Akiva Eiger after meeting with the Chidushei HaRim the future founder of the Gerrer Chassidus for the very first time.

Rav Yitzchok Meir was born in 5558/1798 to an orphaned mother who was raised by the Magid of Kozhnitz. The Magid of Kozhnitz was a great influence on him in his younger years. “When he was just 17 years old he published his first Chidushim and became known as the Illuy of Warsaw”. He then became a Chosid of Reb Simcha Bunim of Peshischa. The Magid of Kozhnitz was hurt by this decision. The Chidushei HaRim had thirteen children and they all died in his lifetime. He once said that he knows this was because he hurt the Magid of Kozhnitz but nevertheless he had no regrets. He had no use for the royal treatment and compliments showered upon him in Kozhnitz. He much preferred a Rebbe that would rip out his veins.

After Reb Simcha Bunim’s death, although a possible successor in his own right, he submitted himself to his good friend Rav Menachem Mendel of Kotzk and became his follower and confidant. They became brother in laws after Reb Menachem Mendel married the sister of the wife of the Chidushei HaRim after his first wife passed away. After the Kotzker Rebbe was niftar in 5619/1859 the Chidushei HaRim moved to Ger outside of Warsaw and started his chassidus.

He once said that "Rav Simcha Bunim Led his flock with Love, The Kotzker Rebbe instilled in his Chassidim Fear of Heaven, I will lead with Torah". For a daily schedule he recommended as follows. 18 hours learning, four hours sleep, and 2 hours for preparations, chassidus, davening, and eating.

It is told that one morning Rav Shmuel Salant (the future Rav of Yerushalayim) came to visit the Chidushei HaRim. After talking for a while in learning the Chidushei HaRim excused himself to go daven. Rav Shmuel Salant shocked asked him why he hadn’t daven yet. He answered that he went to sleep late. So then why, asked Rav Shmuel, did he not go to sleep earlier and wake up earlier. To this he replied, when one is learning he doesn’t close the gemara and go to sleep. Only when he falls asleep does he drag himself to a bed.

In a difference in opinion with his close friend the Kotzker Rebbe, the Chidushei HaRim felt strongly about wearing traditional Chassidic garb even at the cost of one’s life. The zechus of not changing clothing in Mitzrayim proved that this is the very essence of a Jew. The Chidushei HaRim even ended up sitting in jail briefly over this battle with the authorities. The Kotzker strongly argued with him finding no great value to externalities at all.

After leading Ger for seven years he was niftar in 5626/1866. With no children to take his place and his young grandchild and spiritual heir refusing to become Rebbe due to his young age all his Chassidim flocked to the Alexander Rebbe. Only upon the death of the Alexander Rebbe flock did his grandson Reb Yehuda Leib Alter (the Sfas Emes) agree to become Rebbe and continue the Gerrer Dynasty, responding to the pleas of a Rebbeless flock.

Yehi Zichro Boruch (based on Gedolei HaDoros by Rabbi YM Stern)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%9E%D7%90%...

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%9E%D7%90%...

רבי יצחק מאיר האדמו"ר הראשון מגור - חידושי הרים

יום: כג אדר אזור: פולין

אביו: ר' ישראל רוטנברג.

אמו: הרבנית חיה שרה.

אחיו: ר' משה חיים.

אשתו: הרבנית פיגלא.

בנו: ר' אברהם מרדכי.

סבא: ר' מרדכי (מצד אביו).

ר' ישראל רוטנברג רבה של קהילת מאגנישוב, היה עני מרוד וחשוך בנים. אשתו נפטרה במיטב שנותיה ורבו, המגיד מקוז'ניץ לא הרשה לו להישאר זמן רב באלמנותו. ר' ישראל נשא אישה שנייה, יתומה ענייה בת גדולים וטובים שגדלה בבית המגיד והמגיד הבטיח לזוג כי ייוולד להם בן שיאיר את עיני הגולה. כשנה לאחר נישואיהם, בשנת ה'תקנ"ח נולד בנם הבכור יצחק מאיר.

על מנת לסייע בפרנסת המשפחה הייתה הרבנית עושה דרכה ברגל ממאגנישוב לבית המגיד בקוז'ניץ, משאירה את התינוק והולכת אל השוק לנסות להרוויח משהו. בימי החורף כיון שלא היו די נעליים ומעילים לכל הילדים נקבע שאחד האחים ילך ללמוד והשאר ישארו במיטה וישננו את שלמדו אתמול, מלבד יצחק מאיר שהוריו תלו בו תקוות גדולות.

כבר בילדותו כינוהו "העילוי ממאגנישוב" ולאחר מכן "העילוי הפולני". הוא התפלל בהתלהבות, שש לקיים כל מצווה, ברח מכל נדנוד של איסור שלא לטעום טעם חטא מימיו ולבקשת המגיד הרבה לשהות במחיצתו. בשנת ה'תקע"א נשא לאישה את בתו של ר' משה חלפן, מרת פיגלא.

לאחר הסתלקות האדמו"ר מפשיסחה (ר' שמחה בונם) י"ב אלול ה'תקפ"ז הוכתר ר' אברהם משה ע"י אביו (ר' יצחק קליש) כממלא מקום האדמו"ר מפשיסחה אך החסידים בווארשה רצו להכתיר את הרי"ם והיו שרצו בר' מנחם מענדיל (האדמו"ר מקוצק). הרי"ם קיבל את ר' מנחם מענדיל כאדמו"ר אך החסידים בווארשה סירבו להכרעה. רבים הלכו אחרי ר' אברהם משה והרי"ם המשיך לנסוע לקוצק, מקום מושבו של האדמו"ר. פעם הביא לאדמו"ר ספר שחיבר על שולחן ערוך – חושן משפט. לאחר שהאדמו"ר עיין בו אמר שיש לשרוף את כתב היד כי אם יודפס יעדיפו חיבור זה ויחדלו ללמוד את הש"ך. הרי"ם מיהר ושרף את פרי עמלו.

10 שנים לאחר נישואיו ירד חותנו מנכסיו ולא היה בידו להמשיך ולהחזיקו על שולחנו. הרי"ם סירב לרבנות, לא רצה לקבל עזרה מאנשים ומתלמידיו והחל לעסוק במסחר, לרוב ללא הצלחה יתירה. הקים בית מלאכה לחומץ, סחר בספרים אך לא פסק להשמיע שיעור לתלמידיו כל יום, להתפלל שעות ארוכות ולשקוד על לימודיו בכל שעות הלילה. שליטי קהילת ווארשה, רובם מתנגדים לחסידות החליטו פעמיים לקבל את הרי"ם כראב"ד רשמי של העיר והקציבו לו 450 רובל לשנה, אך השלטון הרוסי לא אישר את המינוי. כעבור שנים ניסו שוב למנות אותו והקציבו 300 רובל לשנה, אך הרי"ם סירב למינוי בכלל ולקבל שכר מקופת הקהל או כל קופה אחרת. מצב הפרנסה הלך והחמיר ובעמל רב פתח הרי"ם בית אריגה לטליתות בעיירה ניישטאט. חותנו עבר לשם ופקח על העסק אך נפטר שם והמפעל התמוטט. הרי"ם פתח חנות לטקסטיל בווארשה ומסר את ניהול החנות לידי קרוב משפחתו. העסק נראה עולה יפה אך לאחר מספר חודשים בשלהי חורף ה'תקצ"ב פרץ המרד הפולני נגד שלטון הכיבוש הרוסי. ההמון הפולני הפנה את זעמו נגד היהודים וחנותו של הרי"ם נשדדה. אחיו הצעיר (ר' משה חיים) עסק במסחר והתעשר אך הרי"ם סירב לקבל גם ממנו תמיכה. ר' משה חיים רכש בית גדול בווארשה והצליח לאחר מאמצים רבים לשכנע את אחיו לנהל את הבית וחשבונות הדיירים בתמורה סבירה וכך לפרנס את משפחתו.

14 ילדים נולדו לו ולרבנית אך כולם פרט לבת אחת נפטרו, רובם בגיל צעיר. כמעט כל פעם שחזר מנסיעה לפשיסחה נפטר אחד מילדיו. הרי"ם אהב כל אדם מישראל והקדיש מזמנו לבעיות הכלל והפרט אך שונה היה יחסו למתבוללים ו"משכילים". בשנת ה'תר"ד הוציא השלטון הרוסי בפולין חוק לפיו נאסר על היהודים לגדל פאות וזקן, ללבוש מעילים ארוכים, לחבוש שטריימל וכדו'. הרי"ם עמד בתוקף בראש המערכה ופסק 'ייהרג ואל יעבור'. אנשי השלטון הרוסי אסרו אותו כמסית למרד. המוני יהודים שראו במאסרו השפלה זדונית של שארית הכבוד היהודי יצאו לרחוב והמושל שחשש מניסיון הפיכה שיחרר למחרת את הרי"ם ללא כל תנאי תוך פרסום רב של העניין. הרי"ם עבר לעיירה נובידוואר ובשנת ה'תרי"א לאחר שהגזירה התבטלה חזר לביתו לחג הפסח.

לאחר הסתלקות האדמו"ר מקוצק בשנת ה'תרי"ט, רבים מחסידיו ראו בר' יצחק כאדמו"ר שלהם אבל ר' יצחק מאיר סירב. אלפי חסידים הגיעו לביתו ולא הרפו ממנו עד שהרי"ם נכנע וקיבל את התפקיד החדש בעל כורחו. בית המדרש החדש שנבנה נעשה צר מלהכיל את הבאים והרי"ם החליט לעבור לעיירה קטנה בסביבה. לבקשת תושבי העיירה גור בה כיהן אביו כרב ובה ניטמן עבר הרי"ם לגור, הוקם בית מדרש גדול ובית למגורי האדמו"ר ורבים החלו להתווסף לעדת חסידיו. הרי"ם תבע שלימות, הקרבה ומסירות, עמל ויגע.

באחת הפעמים בהן הגיע אדמו"ר הרי"ם לדירתו בווארשה נפלה על רגלו דלת והאדמו"ר נפצע קשה.

כתוצאה מהפציעה התפשטה דלקת והרופאים אמרו נואש. למרות הסבל והכאב המשיך האדמו"ר לקבל את חסידיו. ביום שבת בשנת ה'תרכ"ו התפלל, קידש על היין, למד עם נכדו (ר' שלמה), לאחר תפילת מנחה נטל את ידיו לסעודה שלישית וביקש למהר, כי אין הרבה זמן. שאל מדוע לא שרים ולאחר שהסבירו שכולם עצובים אמר שיאמרו "ויהי נועם". מיהר לברך ברכת המזון, לקח מכוס של ברכה, שאל מדוע שותקים. כאשר החלו באמירת תהילים אמר 'שבת היא מלזעוק' ופקד לפתוח את דלתי חדרו. אמר את הפרק "יושב בסתר עליון" לאחר שסיים צווה להביא כד מים, רחץ ידיו ופניו. תלמידו צעק:"יצחק מאיר בן חיה שרה יבקש על עצמו שיחיה" והרי"ם השיב:"הניחו לי" אך תלמידו המשיך לצעוק. שפתיו של האדמו"ר נראו דובבות ושמעו אותו מבקש שלייבלי , נכדו (ה"שפת אמת") יאמר קדיש. הקהל פרץ בבכי ושוב שפתיו נראו דובבות:"אבי ז"ל השתהה הרבה בגסיסתו ואני אנני אוהב זאת". שוב החל באמירת "יושב בסתר עליון" השליח את הטלית קטן שלבש על פניו ובהגיעו למילים "אחלצהו ואכבדהו" יצאה נשמתו.